בשנה האחרונה הייתי עסוק במליון דברים כולל פרויקטים אחרים וקצת זנחתי את התחום. עדיין קראתי כתבות מענינות שצצו לי מול העיניים, אבל ככלל לא ממש הקדשתי לו זמן. מה שהחזיר אותי לתחום הייתה למעשה בית הספר של הבת שלי, מיקה. מיקה לומדת בבית הספר מופת חופים בחדרה. זהו בית ספר ניסיוני שנפתח לפני 3 שנים והוגדר כבית ספר צומח. זאת אומרת שבשנה הראשונה נפתחו בו כיתות א-ד ובכל שנה חדשה נוספה בו שכבה חדשה שמורכבת מהבוגרים שגדלו. בשנה שעברה הייתה בו כיתה ו' בפעם הראשונה, ולאחר מאבקים קיבלבית הספר אישור לפתוח חטיבה, ושנה נפתחה בו חטיבה שכוללת כיתה ז' אחת...
בית הספר מוגדר כמוכר שאינו רישמי וזה אומר מצד אחד הרבה חופש ויכולות, ומצד שני הוא אינו נגיש לכל (יש לו רשימת המתנה ארוכה) ומחירו לא זול. אולי ארחיב קצת על בית הספר בפעם אחרת, אבל מדובר בפנינה אמיתית. בית הספר מובל על ידי אנשים חינוך ועשייה שלא רואים בכל יום במערכת החינוך, גם האג'נדה שלו וגם הביצוע ראויים ללימוד ולחיקוי.
כבר משנה שעברה היו דיבורים על כך שהבוגרים יתחילו ללמוד השנה עם טאבלטים. עכשיו שהחופש כמעט נגמר וקיבלנו הודעה שאנו צריכים לשלם כמעט 2000ש"ח בעבור טאבלט, התעוררתי. הרי ברור שזה לא סכום שכל אחד יכול לעמוד בו וגם מי שיכול להוציא סכומים כאלו לא עושה זאת כלאחר יד. וזה הביא לי לא מעט מחשבות. כי מצד אחד שמבקשים ממך כסף לטובת החינוך של הילדים אתה נוטה מייד להסכים, אבל מצד שני עלו לי לא מעט שאלות. למה צריך דווקא את אחד הטאבלטים הכי מתקדמים בשוק? הרי אם היו קונים לפטופים לתלמידים ברור שהיו בוחרים דגם פשוט יחסית לפי הצרכים. מה קורה אם הוא נשבר או ניזוק? (בגדול התשובה היא זבש"ך) והכי חשוב מה בעצם עושים עם הטאבלט, ולמה הוא כ"כ חיוני?
דבר ראשון חיפשתי קצת באינטרנט על הנסיון בארץ. מסתבר שאין הרבה כזה. בבת ים יש פרויקט גדול בתחום. הוא התחיל בשנה שעברה בסיבסוד ועידוד הערייה, והורחב השנה. בשנה שעברה הם השתמשו בטאבלטים פשוטים יחסית של חברת COBY והשנה עברו לסמסונג חדשים. התלמידים לא מחוברים לרשת ומשתמשים בטאבלט בעיקר לספרים אלקטרוניים, ולכתוב בו. מקריאה של כתבות שהתפרסמו על הניסוי לא בלטו תובנות מרחיקות לכת על השינוי בלמידה או בהישגים. בלי לזלזל בכלום, בשביל לחסוך במשקל של הספרים, ולתת לתלמידים הרגשה טובה זה פרויקט קצת יקר. כתבה על הניסוי בבת ים.
עוד פרויקט קטן יותר ומעניין יותר נעשה מתוך גישה שונה לחלוטין באה לידי ביטוי בניסוי בביה"ס אמי"ת , כפר בתיה ברעננה.
1. כל תלמיד בביה"ס השייך לרשת אמ"ית קיבל טאבלט המאפשר לו להתחבר לאינטרנט גם מביה"ס .
מתוך כתבה במסע
בנוסף יש פרויקט קטן במטולה, ואולי עוד אחד ששכחתי. אפשר לומר שאנחנו בשלב ה early adapters.
כדי להבין יותר מה הולכים לעשות בכיתה של מיקה דיברתי עם המחנך שלה שהוא גם המוביל של הפרויקט בבית הספר. לדבריו העלות של הפרויקט הינה על ההורים באופן מלא מכיוון שעריית חדרה לא תומכת בפרויקט. לשאלתי למה זה כ"כ חשוב ודחוף, קיבלתי את התשובה שבית הספר דוגל בשילוב הטכנולוגיה כחלק מהחינוך ואי אפשר להישאר מאחור. המטרות של המהלך הם לחשוף את התלמידים לטכנולוגיה, לשלב אותה בעבודה השוטפת בכיתה ולפתח למידה למידה מתקדמת יותר בעזרת הטכנולוגיה. בסך הכל מטרות ראויות מאוד, שבאות מפיו של אדם שיודע ומבין בחינוך, ועם לא מעט ניסיון, ועדיין יהיה לא פשוט לפרוע אותן. במיוחד שבית הספר לקח על עצמו לא מעט. כדי להוזיל עלויות להורים, בית הספר ויתר על מרבית ספרי הלימוד בשנה זו ויסתמך בעיקר על חומרים קיימים וחומרים מפיתוח עצמי. עוד נקודה שהרגשתי במהלך השיחה היא שהידע הקיים בבית הספר לגבי הנושא נראה לי מוגבל, ויהיה צורך בלא מעט לימוד תוך כדי תנועה כדי להשלים אותו ולמצוא את הכיוון. אני מניח שבסוף השנה ואולי אפילו לפני זה נוכל לראות לאיפה הניסוי הזה הולך וכמה הוא מוצלח.
מבחינתי ההתרחשות הזו העלתה בי חזרה את העניין בכל נושא הטכנולוגיה בחינוך, ונושא הטאבלטים בבתי הספר בפרט. והביא אותי לחזור ולחקור בנושא. אני מתכוון להביא בפוסטים הבאים חלק מהדברים שעלו אצלי.
בית הספר מוגדר כמוכר שאינו רישמי וזה אומר מצד אחד הרבה חופש ויכולות, ומצד שני הוא אינו נגיש לכל (יש לו רשימת המתנה ארוכה) ומחירו לא זול. אולי ארחיב קצת על בית הספר בפעם אחרת, אבל מדובר בפנינה אמיתית. בית הספר מובל על ידי אנשים חינוך ועשייה שלא רואים בכל יום במערכת החינוך, גם האג'נדה שלו וגם הביצוע ראויים ללימוד ולחיקוי.
כבר משנה שעברה היו דיבורים על כך שהבוגרים יתחילו ללמוד השנה עם טאבלטים. עכשיו שהחופש כמעט נגמר וקיבלנו הודעה שאנו צריכים לשלם כמעט 2000ש"ח בעבור טאבלט, התעוררתי. הרי ברור שזה לא סכום שכל אחד יכול לעמוד בו וגם מי שיכול להוציא סכומים כאלו לא עושה זאת כלאחר יד. וזה הביא לי לא מעט מחשבות. כי מצד אחד שמבקשים ממך כסף לטובת החינוך של הילדים אתה נוטה מייד להסכים, אבל מצד שני עלו לי לא מעט שאלות. למה צריך דווקא את אחד הטאבלטים הכי מתקדמים בשוק? הרי אם היו קונים לפטופים לתלמידים ברור שהיו בוחרים דגם פשוט יחסית לפי הצרכים. מה קורה אם הוא נשבר או ניזוק? (בגדול התשובה היא זבש"ך) והכי חשוב מה בעצם עושים עם הטאבלט, ולמה הוא כ"כ חיוני?
דבר ראשון חיפשתי קצת באינטרנט על הנסיון בארץ. מסתבר שאין הרבה כזה. בבת ים יש פרויקט גדול בתחום. הוא התחיל בשנה שעברה בסיבסוד ועידוד הערייה, והורחב השנה. בשנה שעברה הם השתמשו בטאבלטים פשוטים יחסית של חברת COBY והשנה עברו לסמסונג חדשים. התלמידים לא מחוברים לרשת ומשתמשים בטאבלט בעיקר לספרים אלקטרוניים, ולכתוב בו. מקריאה של כתבות שהתפרסמו על הניסוי לא בלטו תובנות מרחיקות לכת על השינוי בלמידה או בהישגים. בלי לזלזל בכלום, בשביל לחסוך במשקל של הספרים, ולתת לתלמידים הרגשה טובה זה פרויקט קצת יקר. כתבה על הניסוי בבת ים.
עוד פרויקט קטן יותר ומעניין יותר נעשה מתוך גישה שונה לחלוטין באה לידי ביטוי בניסוי בביה"ס אמי"ת , כפר בתיה ברעננה.
2. במקביל הותקנה מערכת MOODLE לניהול מתוקשב של הלמידה בכיתות . כל התלמידים הלומדים באמצעות טאבלטים נדרשו להתחבר לפלטפורמה של המוודל.
3. בכל כיתה יש תקשורת אינטרנט באמצעות ראוטר WI FI
4. לכל תלמיד יש גישה מהירה לקבצים שלו במתכונת של DROPBOX
5. בכל כיתה יש מקרן אינטראקטיבי ( לוח תצוגה חכם) המשולב עם הטאבלטים.
6. פותח וגובש מודל פדגוגי ברור ללמידה עם הטאבלטים , התפיסה הפדגוגית היא של העמקת למידת החקר והלמידה העצמית המכוונת. התלמיד צריך להתמודד בהתחלה עם הטקסטים באופן עצמאי , יותר דגש על חשיבה ( השיעורים הם שיעורי גמרא) ולאחר מכן יש שיעור מסכם.
7. דף העבודה הדיגיטאלי בטאבלט לא משאיר את התלמיד בגבולות הכיתה כי הטאבלט מאפשר לו לצאת לספריה דיגיטלית גדולה באינטרנט של ספרות הקודש ופרשנויות הגמרא ( דף עבודה מודפס , לעומת זאת מוגבל למרחב הכיתה) . במתכונת של דף עבודה דיגיטאלי יש יותר לימוד עצמי-חקרני , כל זאת תוך קישור למרכז משאבים של הכיתה במערכת הMOODLE.
8. כל חומרי הלמידה ומשאבי הלמידה ( כגון מצגות ) זמינים לתלמיד גם בבית .
חדשנות פדגוגית ותוצאותיה: מתצפיות שנערכו ושאלונים שהועברו בבית הספר נמצא כי שיטת למידה מתוקשבת זו מגבירה את המעורבות של התלמידים ומגבירה אצלם את המוטיבציה. מבחינת ההוראה הפעילה יש כאן שילוב של זמינות מידע , נגישות המחשה ויכולת להשפיע על יצירת התכנים הלימודיים. כל זאת גם בזכות הקישור של המורה למערכת הMOODLE ולטאבלטים של התלמידים .
לדברי הרב אליעזר קורצוויל , הטאבלט מסייע הן לתלמיד והן למורה. "התלמיד זוכה לסדר וארגון, כאשר בהתקן מרוכז חומר הלימוד כולו. המורה זוכה ביעילות גבוהה יותר בעבודתו, שכן הוא לא נדרש עוד לבזבז זמן רב על פענוח כתבי יד. מעבר לכך, התלמידים מגישים את עבודותיהם באופן מקוון והם זוכים לראות את ציוניהם בתוך זמן קצר במערכת המיחשוב".
מתוך כתבה במסע
בנוסף יש פרויקט קטן במטולה, ואולי עוד אחד ששכחתי. אפשר לומר שאנחנו בשלב ה early adapters.
כדי להבין יותר מה הולכים לעשות בכיתה של מיקה דיברתי עם המחנך שלה שהוא גם המוביל של הפרויקט בבית הספר. לדבריו העלות של הפרויקט הינה על ההורים באופן מלא מכיוון שעריית חדרה לא תומכת בפרויקט. לשאלתי למה זה כ"כ חשוב ודחוף, קיבלתי את התשובה שבית הספר דוגל בשילוב הטכנולוגיה כחלק מהחינוך ואי אפשר להישאר מאחור. המטרות של המהלך הם לחשוף את התלמידים לטכנולוגיה, לשלב אותה בעבודה השוטפת בכיתה ולפתח למידה למידה מתקדמת יותר בעזרת הטכנולוגיה. בסך הכל מטרות ראויות מאוד, שבאות מפיו של אדם שיודע ומבין בחינוך, ועם לא מעט ניסיון, ועדיין יהיה לא פשוט לפרוע אותן. במיוחד שבית הספר לקח על עצמו לא מעט. כדי להוזיל עלויות להורים, בית הספר ויתר על מרבית ספרי הלימוד בשנה זו ויסתמך בעיקר על חומרים קיימים וחומרים מפיתוח עצמי. עוד נקודה שהרגשתי במהלך השיחה היא שהידע הקיים בבית הספר לגבי הנושא נראה לי מוגבל, ויהיה צורך בלא מעט לימוד תוך כדי תנועה כדי להשלים אותו ולמצוא את הכיוון. אני מניח שבסוף השנה ואולי אפילו לפני זה נוכל לראות לאיפה הניסוי הזה הולך וכמה הוא מוצלח.
מבחינתי ההתרחשות הזו העלתה בי חזרה את העניין בכל נושא הטכנולוגיה בחינוך, ונושא הטאבלטים בבתי הספר בפרט. והביא אותי לחזור ולחקור בנושא. אני מתכוון להביא בפוסטים הבאים חלק מהדברים שעלו אצלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה