ההאקתון החינוכי הראשון

בסוף השבוע האחרון יצא לי להשתתף בהאקתון הראשון שלי שהיה בנושאי חינוך. לאלה שלא מכירים את הקונספט, מדובר במעיין תחרות בת יום וחצי בה צוותים שונים מנסים להרים קונספט של סטארטאפ. במקרה הזה זה היה בנושאי חינוך. הרעיון פשוט, אוספים אנשים מדיספלינות שונות, המשתתפים מעלים נושאים שנראים להם מעניינים, ובונים צוותים כדי לחקור את הרעיונות ואם אפשר גם להציג איזה אב טיפוס שלהם.
את המיזם הרימה מטח אשר מקימה עכשיו חממה טכנולוגית בנושאי חינוך, ודרך ההקאתון רצתה לקדם את המודעות לחממה, ובכלל לבנות קישורים וקשרים בין אנשי הי טק וטכנולוגיה לאנשי חינוך. מט"ח היא גוף גדול למדי אשר רב האנשים מקשרים אותו בעיקר לספרים שהיא מוציאה, אך כנראה מדובר בהרבה יותר מזה. יש שם אנשי חינוך ואנשי טכנולוגיה, וניסיון מאוד גדול להתמקד בעתיד של החינוך, ולהוביל את החדשנות בחינוך.
מבחינה זאת אני חושב שהארוע מאוד הוכיח את עצמו. אכן היו שם אנשי חינוך ואנשי טכנולוגיה ובהרבה מקרים ברור שנוצרה סינרגיה גדולה בין האנשים. ככלל אפשר לומר שהרעיונות הכי טובים הגיעו מאנשי החינוך. מצד אחד זה לא צריך להפתיע, הרי הם בשטח והכי מודעים למה שקורה, מהם הצרכים, ומה האפשרויות. ועדיין ברור שיש צורך גדול מאוד בלווי  של האנשים האלו, הנסיון האדיר שנצבר בארץ בהקמה של סטארטאפים וגידולם יוכלו לקצר המון תהליכים ונסיונות כושלים.
כמה רעיונות לדוגמא שהרשימו אותי:
כפתור "לא הבנתי" : שתלמיד לא מבין משהו הוא לוחץ על הכפתור והמערכת מנסה לחפש לו הספר חילופי. אם רעיון כזה יקרום אור וגידים ברור שזו יכולה להיות מהפכה. באותה מידה ברור שלעשות דבר כזה צריך המון מחשבה כדי לקבל משהו בעל ערך. הצוות שהריץ את הרעיון נראה מדהים אבל נראה לי שהם התבדרו מדי ובמקום לנסות לפתור בעיות ספציפיות הם ניסו לבנות מערכת כללית. יד מכוונת יכלה לנסות ולהפוך את הרעיון המדהים הזה למציאות
סקירת COPYַ&PASTE: עוד מחשבה מדהימה, בעולם של היום כולם עושים העתק-הדבק, ולכן שורש הרע הוא לא בעצם הפעולה אלא בכמה שהיא אינטלגנטית. מטרת המיזם הייתה לבדוק מקורות מידע של עבודות ולהעריך אותם
אני הצטרפתי לרעיון שנקרא בסוף מחברותא, והציג רעיון של עבודה בחברותא על טקסט, כך שכל אחד מלומדים יכול להוסיף המידע על הטקסט (ציטוטים, וידאו תמונות וכ') בצורה ויזואלית ותוך עבודה משותפת תווצר מעיין שכבה חיצונית לטקסט המעשירה אותו בדומה לדף גמרא בו הטקסט המרכז ומסביב הציטוטים. מהלך העבודה היה מעט כאוטי שהדיון נע בין הרעיון לישום ובאמצע הלילה גילינו שמטח מאפשרים יכולות דומות בספרי כותר שלהם... דבר שאילץ אותנו לבדל את הרעיון מהקיים. זו גם הבעייה המרכזית של עבודה כזו. בחוסר זמן ונסיון לבצע עבודה מקבילית אין זמן לעשות סקירת שוק, מתחרים וכ' שהם הא-ב של יצירת רעיון חדש ולכן חלק גדול מהרעיונות נופלים או שממציאים מחדש את הגלגל.
בסך הכל מאוד התרשמתי מאיכות האנשים שהיו שם. נראה שכולם היו מאוד מחוברים לרעיון של מיזמים טכנולוגיים בחינוך ורובם היו שמחים להצטרף לתחום. בניגוד לתחום הסטאראפים הקלאסי שבו חלק גדול מחוברים לחלום, במקרה הזה אני מניח שרב האנשים מתחברים לעצם העשייה בתחום, כמטרה ראשונית. וכאן בעצם מגיעה הבעייה המרכזית. נושא התקציב. כדי ליצור שוק, צריך יזמים, כדי להחזיק יזמים צריך כסף, כסף בא ממשקיעים, שרוצים לראות החזר על השקעתם...
כל המיציגים הראו תכניות עיסקיות הבנויות טופ דאון, מה שאומר, יש בארץ 1.5 מליון תלמידים וכ-3000 בתי ספר ובעולם יש פי 1000. אם נצליח להגיע לחדירה של 10% וכל תלמיד ישלם דולר בחודש (או סיפור דומה) נסתדר.לא ראיתי שם רעיון לתכנית עיסקית שהייתה מושכת משקיע פיננסי. מה שאומר שבשוק שלנו יהיה קשה מאוד לפתח יזמות בנושא.
הבעייה ברורה יותר בכל המיזמים שפונים לשוק  הישראלי. כל סוג של תוכן לשוק הישראלי לא יהיה רלוונטי בשוק העולמי וכמובן שלא יוכל ללפתח חלומות גדולים בצד הכלכלי. גם מערכות תשתית שתאורטית יכולות להתפתח לשוק העולמי, פחות אטרקטביות למשקיעים. האפשרות להרוויח בשוק ה K12 נראית הרבה פחות ברורה בגלל מבנה השוק, הרגולציה, ושאר המגבלות של מערכת החינוך. היום רב ההוצאה של המערכת לתלמיד הולכת על שכר למורים, ומהכיוון של ההורים על תשלומים לספרים ולפעילויות בבתי הספר. כדי לשנות את זה, צריכים להתפתח כיוונים אחרים, שצריכים  להתפתח מהחלומות של כל היזמים הקטנים שמאמינים שהם ישנו את המערכת. מכאן יוצא שכדי להניע את התהליך צריך דרייב מסוג אחר. דוגמא נהדרת לכך היא כמובן מיזם עת הדעת, יזם שהוא החלק הפיננסי, שרץ למרחקים ארוכים בלי קיצורי דרך ועם אמונה מדהימה של המשקיע במיזם. אבל זה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.
זה לא שאין כסף במערכת החינוך. למרות שההוצאה בישראל על חינוך נמכה יחסית ל OECD עדיין מוציאים בישראל כ-25,000 ש"ח בשנה לתלמיד בחינוך העל יסודי. משחק קצר במספרים: ניקח אחוז מהמספר הזה ונשקיע אותו בחדשנות, נקבל מעל 120 מליון ש"ח לשנה. המספר הזה יכול כנראה להחזיק 25 מיזמים קטנים ורזים, המעסיקים כ-10 עובדים כל אחד.  זה אולי לא נראה הרבה אבל במיזמים רזים כאלה ניתן לייצר המון. אם ניקח אחוז מכל תקציב החינוך, נשלש את הסכום, ואם נדרוש שכש מיזם יביא חצי מהכסף מגורמים חיצוניים שוב נכפיל את הסכום. תחשבו איזה מהפכות נוכל לראות עם 1500 אנשים טובים יעבדו מספר שנים כדי לפתח את מערכת החינוך שלנו.
רעיון אחד שקופץ לי לראש הוא לבנות תוכנית דומה לתכניות של המדען הראשי, שתתמקד בחינוך, ותסייע בכל שנה למיזמים ראשוניים, תכניות חממה וסיוע לחברות מבטיחות בתחום החינוך. אני מאמין שזו יכולה להיות אחת מאבני הבניין למהפכה שכולם מחכים לה בחינוך, ובמקרה כזה, ישראל תוכל להצטרף להובלה בתחום כמו בתחום יזמות אחרים שבהם אנחנו מעצמה.

טאבלט לכל תלמיד????

בשנה האחרונה הייתי עסוק במליון דברים כולל פרויקטים אחרים וקצת זנחתי את התחום. עדיין קראתי כתבות מענינות שצצו לי מול העיניים, אבל ככלל לא ממש הקדשתי לו זמן. מה שהחזיר אותי לתחום הייתה למעשה בית הספר של הבת שלי, מיקה. מיקה לומדת בבית הספר מופת חופים בחדרה. זהו בית ספר ניסיוני שנפתח לפני 3 שנים והוגדר כבית ספר צומח. זאת אומרת שבשנה הראשונה נפתחו בו כיתות א-ד ובכל שנה חדשה נוספה בו שכבה חדשה שמורכבת מהבוגרים שגדלו. בשנה שעברה הייתה בו כיתה ו' בפעם הראשונה, ולאחר מאבקים קיבלבית הספר אישור לפתוח חטיבה, ושנה נפתחה בו חטיבה שכוללת כיתה ז' אחת...
בית הספר מוגדר כמוכר שאינו רישמי וזה אומר מצד אחד הרבה חופש ויכולות, ומצד שני הוא אינו נגיש לכל (יש לו רשימת המתנה ארוכה) ומחירו לא זול. אולי ארחיב קצת על בית הספר בפעם אחרת, אבל מדובר בפנינה אמיתית. בית הספר מובל על ידי אנשים חינוך ועשייה שלא רואים בכל יום במערכת החינוך, גם האג'נדה שלו וגם הביצוע ראויים ללימוד ולחיקוי.
כבר משנה שעברה היו דיבורים על כך שהבוגרים יתחילו ללמוד השנה עם טאבלטים. עכשיו שהחופש כמעט נגמר וקיבלנו הודעה שאנו צריכים לשלם כמעט 2000ש"ח בעבור טאבלט, התעוררתי. הרי ברור שזה לא סכום שכל אחד יכול לעמוד בו וגם מי שיכול להוציא סכומים כאלו לא עושה זאת כלאחר יד. וזה הביא לי לא מעט מחשבות. כי מצד אחד שמבקשים ממך כסף לטובת החינוך של הילדים אתה נוטה מייד להסכים, אבל מצד שני עלו לי לא מעט שאלות. למה צריך דווקא את אחד הטאבלטים הכי מתקדמים בשוק? הרי אם היו קונים לפטופים לתלמידים ברור שהיו בוחרים דגם פשוט יחסית לפי הצרכים. מה קורה אם הוא נשבר או ניזוק? (בגדול התשובה היא זבש"ך) והכי חשוב מה בעצם עושים עם הטאבלט, ולמה הוא כ"כ חיוני?
דבר ראשון חיפשתי קצת באינטרנט על הנסיון בארץ. מסתבר שאין הרבה כזה. בבת ים יש פרויקט גדול בתחום. הוא התחיל בשנה שעברה בסיבסוד ועידוד הערייה, והורחב השנה. בשנה שעברה הם השתמשו בטאבלטים פשוטים יחסית של חברת COBY והשנה עברו לסמסונג חדשים. התלמידים לא מחוברים לרשת ומשתמשים בטאבלט בעיקר לספרים אלקטרוניים, ולכתוב בו. מקריאה של כתבות שהתפרסמו על הניסוי לא בלטו תובנות מרחיקות לכת על השינוי בלמידה או בהישגים. בלי לזלזל בכלום, בשביל לחסוך במשקל של הספרים, ולתת לתלמידים הרגשה טובה זה פרויקט קצת יקר. כתבה על הניסוי בבת ים.
עוד פרויקט קטן יותר ומעניין יותר נעשה מתוך גישה שונה לחלוטין באה לידי ביטוי בניסוי בביה"ס אמי"ת , כפר בתיה ברעננה. 

1. כל תלמיד בביה"ס השייך לרשת אמ"ית קיבל טאבלט המאפשר לו להתחבר לאינטרנט גם מביה"ס .

2. במקביל הותקנה מערכת MOODLE לניהול מתוקשב של הלמידה בכיתות . כל התלמידים הלומדים באמצעות טאבלטים נדרשו להתחבר לפלטפורמה של המוודל.

3. בכל כיתה יש תקשורת אינטרנט באמצעות ראוטר WI FI

4. לכל תלמיד יש גישה מהירה לקבצים שלו במתכונת של DROPBOX

5. בכל כיתה יש מקרן אינטראקטיבי ( לוח תצוגה חכם) המשולב עם הטאבלטים.

6. פותח וגובש מודל פדגוגי ברור ללמידה עם הטאבלטים , התפיסה הפדגוגית היא של העמקת למידת החקר והלמידה העצמית המכוונת. התלמיד צריך להתמודד בהתחלה עם הטקסטים באופן עצמאי , יותר דגש על חשיבה ( השיעורים הם שיעורי גמרא) ולאחר מכן יש שיעור מסכם.

7. דף העבודה הדיגיטאלי בטאבלט לא משאיר את התלמיד בגבולות הכיתה כי הטאבלט מאפשר לו לצאת לספריה דיגיטלית גדולה באינטרנט של ספרות הקודש ופרשנויות הגמרא ( דף עבודה מודפס , לעומת זאת מוגבל למרחב הכיתה) . במתכונת של דף עבודה דיגיטאלי יש יותר לימוד עצמי-חקרני , כל זאת תוך קישור למרכז משאבים של הכיתה במערכת הMOODLE.

8. כל חומרי הלמידה ומשאבי הלמידה ( כגון מצגות ) זמינים לתלמיד גם בבית .

חדשנות פדגוגית ותוצאותיה: מתצפיות שנערכו ושאלונים שהועברו בבית הספר נמצא כי שיטת למידה מתוקשבת זו מגבירה את המעורבות של התלמידים ומגבירה אצלם את המוטיבציה. מבחינת ההוראה הפעילה יש כאן שילוב של זמינות מידע , נגישות המחשה ויכולת להשפיע על יצירת התכנים הלימודיים. כל זאת גם בזכות הקישור של המורה למערכת הMOODLE ולטאבלטים של התלמידים .

לדברי הרב אליעזר קורצוויל , הטאבלט מסייע הן לתלמיד והן למורה. "התלמיד זוכה לסדר וארגון, כאשר בהתקן מרוכז חומר הלימוד כולו. המורה זוכה ביעילות גבוהה יותר בעבודתו, שכן הוא לא נדרש עוד לבזבז זמן רב על פענוח כתבי יד. מעבר לכך, התלמידים מגישים את עבודותיהם באופן מקוון והם זוכים לראות את ציוניהם בתוך זמן קצר במערכת המיחשוב".

מתוך כתבה במסע
בנוסף יש פרויקט קטן במטולה, ואולי עוד אחד ששכחתי. אפשר לומר שאנחנו בשלב ה early adapters.

כדי להבין יותר מה הולכים לעשות בכיתה של מיקה דיברתי עם המחנך שלה שהוא גם המוביל של הפרויקט בבית הספר. לדבריו העלות של הפרויקט הינה על ההורים באופן מלא מכיוון שעריית חדרה לא תומכת בפרויקט. לשאלתי למה זה כ"כ חשוב ודחוף, קיבלתי את התשובה שבית הספר דוגל בשילוב הטכנולוגיה כחלק מהחינוך ואי אפשר להישאר מאחור. המטרות של המהלך הם לחשוף את התלמידים לטכנולוגיה, לשלב אותה בעבודה השוטפת בכיתה ולפתח למידה למידה מתקדמת יותר בעזרת הטכנולוגיה. בסך הכל מטרות ראויות מאוד, שבאות מפיו של אדם שיודע ומבין בחינוך, ועם לא מעט ניסיון, ועדיין יהיה לא פשוט לפרוע אותן. במיוחד שבית הספר לקח על עצמו לא מעט. כדי להוזיל עלויות להורים, בית הספר ויתר על מרבית ספרי הלימוד בשנה זו ויסתמך בעיקר על חומרים קיימים וחומרים מפיתוח עצמי. עוד נקודה שהרגשתי במהלך השיחה היא שהידע הקיים בבית הספר לגבי הנושא נראה לי מוגבל, ויהיה צורך בלא מעט לימוד תוך כדי תנועה כדי להשלים אותו ולמצוא את הכיוון. אני מניח שבסוף השנה ואולי אפילו לפני זה נוכל לראות לאיפה הניסוי הזה הולך וכמה הוא מוצלח.
מבחינתי ההתרחשות הזו העלתה בי חזרה את העניין בכל נושא הטכנולוגיה בחינוך, ונושא הטאבלטים בבתי הספר בפרט. והביא אותי לחזור ולחקור בנושא. אני מתכוון להביא בפוסטים הבאים חלק מהדברים שעלו אצלי.