יום שלישי, 26 ביולי 2011

Meetup בנושא חאן אקדמי

אתמול הייתי בmeetup בנושא חאן אקדמי. הרעיון של הmeetup הוא ממש נחמד, הגעתי לזה באופן מקרי שחיפשתי חומר על האקדמי, ובדיוק ב-meetup תכננו פגישה בנושא. ה-meetup הוא שירות חברתי שמאחד אנשים לעבודה או פגישה משותפת בנושאים שמענינים אותם, כל אחד יכול ליזום פגישה בכל נושא ואנשים פשוט מצטרפים.
הפגישה הייתה מעוררת השראה מבחינתי, כ-20 איש נרשמו, הגיעו קצת פחות, רובם לא קשורים מקצועית לנושא, אנשים שראו את האקדמיה התלהבו ורוצים לעשות מעשה. היו שם סטודנטים, הורים, ואנשים מהתחום. הרוב עובדי הייטק או טכנולוגיה.
את הפגישה התחיל פרופ' עמנואל גרינגרד שגם ארח אותה. הוא קיבל מאיגוד האינטרנט 50K שח להתחיל בפרויקט התרגום של האקדמיה. למעשה הוא הביא עימו אג'נדה די סדורה מה צריך לעשות, וראה את הפגישה כסוג של פגישת הכנה לפרויקט שלו, דבר שלא היה בהלימה מלאה לצורה שחלק מהמשתתפים ראו את הפגישה. הדיון זרם בנושאים שונים, טכנולוגיות עבודה ותרגום, איך לממש את הפרויקט, מה צריך לתרגם וכ'. לרוב המשתתפים היה ידע לא מועט בנושא הלימוד המקוון והצלחתי ללמוד שם לא מעט.
חלק מהדיון התקיים על השאלה, מה לתרגם? באקדמיה כ-2000 קטעים שמכסים מתמתיקה ונושאים קרובים מרמת יסודי ועד רמה אונברסטאית. בעוד שאותי ואחרים עניינו יותר החומרים לילדים (יסודי, חטיבה), עמנואל רוצה להתחיל באיזור של התיכון אוניברסיטה, כריענון ועזרה לסטודנטים שמגיעים חלודים אחרי צבא. אותי זה פחות מושך אבל בסך בכל זה כיוון מעניין. בכלל נראה שתחום הלימוד המכוון יותר טיבעי ומפותח באקדמיה, זה עושה שכל כי התלמידים יותר בשלים לעניין וכן המורים ויש פחות חשש משינוי.
נושא אחר שעלה הוא מה צריך כדי לעברת את האקדמיה, האם צריך רק תירגום או שצריך גם דיבוב. לשאלה הזו יש הרבה השפעה על גודל הפרוייקט והמהות שלו. באיזור של התלמידים הצעירים יותר ברור שצריך דיבוב, חלק חושבים שגם לסטודנטים זה חיוני. ואז עלתה השאלה האם צריך ממש לתרגם מילה במילה, להעביר את רוח הדברים או אפילו ליצור חומר מקביל מחדש. לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות. לא ממש התקבלו החלטות אבל דיון פורה לפעמים לא פחות חשוב שבאמת מקשיבים.
מאיה קלנר הציגה שם את הפרויקט שלה, אני10. מאיה, בחורה מלאת מוטיבציה שתוך פחות שנה היא הכינה סרטונים המכסים את כל החומר בחשבון לתלמידי יסודי. יחד עם טיילור הם עושים מיזם מאוד מעניין, שאני חושב שראוי לו לקבל פוסט משל עצמו.
עוד דובר שם על איזור התירגול של האקדמיה של חאן. שאני הצצתי באתר שלו התמקדתי בנושא הסרטונים. איזור התרגול מרשים מאוד. כמו הסירטונים, החלק הויזואלי הוא לא החלק החזק שם, ולא הפירוטכניקה. לעומת זאת הגישה הסדורה לתרגול ביחד עם המנוע מאחורה מאפשר לתת תמונה מדויקת על הידע וההתקדמות של התלמיד וסטטיסטיקות ברמה של משחק NBA. אני חושב שלחלק הזה יש המון חשיבות, היכולת להבין מה התלמיד יודע, ומה הפערים שלו נראית לי קריטית בתהליך הלימוד. יש לי הרגשה שנושא הזה של מיפוי הידע של התלמיד הוא אחת התרומות הגדולות שיכול להיות לטכנולוגיה בחינוך.
הוזכר שם גם החומר של ערוץ 23. מסתבר שהחינוכית העלתה לא מעט חומר לימודי מצולם הבנוי מסדרות חינוכיות שהיא הפיקה לאורך השנים לרשת. חלק מהחומר ישן ממש וטוב רק ברמת הקאלט, אבל יש שם דברים לא רעים בכלל בנושאים שונים. לא בטוח שכמות החומר שיש שם ועובדה שהוא מכסה בצורה די ספוראדית כל מיני נושאים תאפשר לתלמידים לראות אותם כמקור לימודי, אבל החומר מקצועי בהרבה למשל בהשוואה לחומר של האקדמיה של חאן.
הייתה גם הודעה מאוד מעניינת מבחינתי בפורום של הפגישה, ההודעה של דדי צוקר שלא יכל להגיע, על החברה שלו שהולכת לספק אלפי טאבלטים בשנה הבאה לתלמידי חטיבה. אני מאוד מאמין בכוון הזה, ואנסה ללמוד קצת יותר על המיזם הזה.
כאמור הפגישה הייתה מאוד מעניינת ולמדתי ממנה לא מעט, היא חשפה אותי לעוד מיזמים וחומרים שאשמח ללמוד ולכתוב עליהם. יותר מזה, הפגישה עם אנשים שמתעניינים ועושים בתחום מתוך תחושה של שליחות בהחלט עושה מוטבציה והרגשה שמשהו טוב קורה פה.

יום שלישי, 28 ביוני 2011

פתיחה

הנושא של חינוך תמיד עניין אותי ברמה כלשהיא, כתבות בנושא צדו את עיני והיום שהילדים שלי לקוחות של מערכת החינוך שלנו, אני יותר יותר מעורב בין אם אני רוצה בזה ובין אם לא.
בית הספר של היום דומה בצורה מבהילה לבית הספר שאני ביקרתי בו לפני לא מעט שנים. למעשה, נראה שההבדל הכי גדול הוא המזגנים. התרומה שלהם לאווירה בבית הספר וללימוד לא מוטלת בספק, אבל קשה להתרשם מזה. אם אני מסתכל על השינוי הטכנולוגי בעולם בדור האחרון, מול השינוי במערכת החינוך העניין נעשה מביך.
לדעתי אנחנו נמצאים בסיפה של מהפכה, כל התירוצים וההסברים למה הדברים לא קרו, וכל הגורמים המעכבים לא יעמדו בפרץ לאורך זמן. מלבד הבתפתחות האדירה בטכנולוגיה, במיוחד של טכנולוגית המידע מתחילה להשפיעה גם רוח האינטרנט, ונושאים כמו תוכן שנוצר על ידי ההמונים יכריעו גם את הדינוזאור הנקרא מערכת החינוך. הילדים של היום פשוט שונים מספיק מהילדים של הדור שלי ואין אפשרות להתעלם מהשינוי.
הדוגמא הכי מעוררת השראה שנתקלתי בה לא מזמן, והיא גם זו שהתחילה את העניין המחודש שלי בתחום באה כמובן מארה"ב. ושאני אומר כמובן, הכוונה היא לא שרק שם עושים נפלאים (אני לא מעריץ גדול של השיטה האמריקאית), אלא היכולת המופלאה שלהם לארוז כל דבר בעטיפה שיווקית מופלאה ולגרום לזה לקרות. זה נכון כמובן גם לגבי שרותים ומוצרים שעדיף שלא היו פה, אבל זה עובד גם על דברים טובים וחיוביים. מצאתי את זה ב TED, ומאז זה לא ממש עוזב אותי.
הכוונה שלי היא לאקדמייה של חאן Khan Academy. סיפור שנשמע כמו צירוף של סינדרלה ומרי פופינס, וכמובן שחאן מספר את זה הכי טוב. זה קצת ארוך, איזה 20 דקות, אבל עובר ממש מהר:

וכאמור מכאן אני מתחיל. הדגש פה יהיה על חומר ויוזמות מקומיות, מה קורה בביצה הקטנה שלנו וכנראה גם דברים יותר גלובליים שמשפיעים פה, שהרי תופעת הכפר הקטן היא אחד השינויים המרכזיים שהטכנולוגיה הביאה איתה.
הבלוג הזה למעשה נכתב בשבילי. המטרה שלו היא לתעד דברים שאני מוצא ורואה הקשורים לחינוך מקוון כדי שאוכל למצוא אותם ולזכור את מה שלמדתי עליהם. ואם המסע הזה מעניין אתכם, אתם יותר ממוזמנים להשתתף.